t2

לתיאום פגישת היכרות 054-6351251 magrils@gmail.com

ד.ו. ויניקוט

1

 

על מנת להמחיש מהי דרך החשיבה והעבודה הפסיכואנליטית אני מביא כאן דוגמה מן ההגות הפסיכואנליטית. אין בקריאה כאן ערך טיפולי ואין צורך להבין את הדברים כאן על מנת ליהנות מטיפול. הבחירה בהגותו של ד.ו. ויניקוט טבעית בעיני מכמה טעמים, ראשית משום שזו הגות מרכזית ובסיסית בתולדות החשיבה הפסיכואנליטית ולעניות דעתי גם רלוונטית למעשה הטיפולי הפסיכו-אנאליטי כפי שהוא מתנהל כיום. שנית משום שבעיני גישה זו מתייחדת בכך שהיא מרגשת לא פחות מאשר מסקרנת, או מאתגרת. ולבסוף, בחרתי בויניקוט משום שעבורי הגותו היא כמעין מגדלור: כלומר בזכות כוחה לשמור על הכיוון כשהדרך אובדת או כשמחשיך סביב. גישתו הבלתי אמצעית לאדם שהוא המטופל מסייעת בדרך כלל להתמצא במפת הדרך ולהיזכר מי אנו, היכן אנו ולאן פנינו…
דונאלד וודס וויניקוט נולד ב- 1896 בפלימות' אנגליה, היה נשוי פעמיים, אך לא זכה לילדים. הוא נפטר בשנת 1971. ויניקוט למד רפואה בתקופת מלחמת העולם הראשונה – שגם קטעה את לימודיו ובמהלכה שירת כחובש בצי. לאחר המלחמה השלים לימודיו והתמחה ברפואת ילדים, עיסוק שהובילו לגלות עניין בהיבטים הרגשיים שבקשר שבין האם לילדה. ויניקוט הוערך כרופא ילדים מחונן וכאדם חביב וחם במיוחד. לאורך 40 שנה ניהל את מרפאת הילדים בביה"ח פדינגטון-גרין ואת השקפת עולמו עיצב כאמור לאור עבודתו ותצפיותיו ביחסים שבין אמהות לילדיהן. נושא זה עובר כחוט השני לאורך כל הקריירה שלו כבסיסה של גישתו הפסיכו-אנאליטית. בפנתיאון של הפסיכו-אנאליזה נחשב ויניקוט לאחד האישים החשובים והמשפיעים ביותר, ויש האומרים שהוא שני במידת השפעתו רק לפרויד ולמלאני קליין. כוכבו של ויניקוט החל לדרוך בשמי הפסיכו-אנאליזה בעיקר משלהי מלחמת העולם השנייה, תקופה בה נדד מוקד העשייה והשיח הפסיכו-אנאליטי מווינה ללונדון. בלונדון נחשב ויניקוט כמוביל וכמייצג של "הקבוצה האמצעית" אשר התגבשה בתקופה בה העמיק הקרע האידיאולוגי והפרסונאלי בחברה הפסיכו-אנאליטית בלונדון: המאבק ניטש אז בין אלו שראו עצמם כממשיכי דרכו של פרויד (בראשות בתו אנה פרויד) לבין הזרם הקלייניאני (אותו הובילה קליין עצמה). הגותו של ויניקוט אמנם ינקה משני מקורות אלה, ובצניעותו מעולם לא חדל לראות עצמו כממשיכם, ואולם מחשבתו, ובמיוחד גישתו האופיינית התפתחה לזרם עצמאי וחדשני. גישתו המרעננת התייחדה לטעמי בשני היבטים חשובים: ראשית התעניינותו בחוויה הסובייקטיבית של האדם: יותר מהבנת מבנה הנפש או מניעיה (הדחפים), ויניקוט התעניין בייחודיותה של החוויה של האדם המסוים עמו עסק. הוא גילה עניין בתופעת היצירתיות בה הוא ראה הישג של ההתפתחות האנושית, ולא רק תופעת לוואי או פתרון סתגלתני כפי שסברו קודמיו. היבט שני שויניקוט הדגיש הוא ההבנה של פסיכולוגיית האדם כתולדה של יחסים. בגישתו זו המשיך ויניקוט את רעיונותיו של פסיכואנליטיקאי בריטי קודם – רונלד פיירבריין הסקוטי שהציע להבין את נפש האדם כחותרת לקשר ולאו דווקא ככזו החותרת לאיזון בין דחפים פנימיים לצרכים חיצוניים כפי שהציע פרויד. ויניקוט שזר הבנה זו לא רק בגישתו הטיפולית אלא בכל גישתו להבנת האדם: :
"there is no such thing as a baby" הוא אמר והתכוון שאין להבין את התינוק, לחקור אותו או לטפל בו כיחידה בפני עצמה. יש להתייחס למערך אם-תינוק כאל יחידה אחת לא ניתנת להפרדה. רעיון זה קיבל ביטוי גם בעבודתו של ויניקוט כמטפל: הוא מתח קווי דמיון בין הקשר 'אם-תינוק', לקשר שבין המטפל למטופל בסיטואציה הפסיכו-אנאליטית ומכאן נובע חלק משמעותי מגישתו הייחודית לעבודה הטיפולית. מתצפיותיו ויניקוט הסיק שלתינוק האנושי כוח התפתחות טבעי, ושאם תסופק לו סביבה מתאימה הוא ילבלב מעצמו. ויניקוט כינה סביבה הולמת כזו סביבה "טובה דיה" (good enough). כלומר שאין צורך בסביבה מושלמת, ובהמשך הקריאה יובן גם מדוע היא אף פוגעת בהתפתחות הטבעית. אך לענייננו כעת חשוב להבין למה הכוונה "סביבה" מה נדרש כדי שסביבה תהיה טובה דיה. מבחינתו של ויניקוט סביבה כזו מבוססת קודם כל על הקשר האנושי. הקשר בין הדמות ההורית לתינוק.

האם הטובה דיה: (the good enough mother) לשיטתו של ויניקוט התינוק יוצא לאוויר העולם עם אשליה של שליטה מוחלטת במציאות, "חוויה אומניפוטנטית-סובייקטיבית". על מנת להמחיש זאת נוכל לדמיין את התינוק התמים חש למשל רעב והנה מוגש לפיו שד מלא חלב, באותו אופן הוא חש עייפות והנה, הוא מונח במיטה מוצעת, וכן הלאה… במצב זה אין לתינוק צורך להתוודע לנוכחות האם (ובהמשך לכך תפיסת הסביבה), והוא משייט לו בעולם במעין הלך רוח נינוח. ויניקוט כינה זאת "going on being" . ואולם, במציאות שאינה מושלמת (אלא רק טובה דיה) לא הכל מסתדר תמיד באופן מדוייק. ישנם תסכולים בלתי נמנעים: לפעמים המזון לא מגיע בדיוק בזמן, המים באמבט טיפה קרים (או חמים) וזה לא נעים לתינוק ברגע הראשון… וכן הלאה. התינוק חווה תסכולים ונאלץ להתחיל להכיר בכך שעליו לעשות התאמות לתיאוריה הבסיסית בדבר היותו אומניפוטנט. ההתפתחות התקינה מאפשרת לו התוודעות הדרגתית אל 'המציאות האובייקטיבית'. אם התסכולים יתאימו ליכולת ולקצב ההסתגלות התינוק יוותר על האומניפוטנציה אך לא ישקע בתחושת 'אימפוטנציה'. אם כן, תהליך זה של התוודעות נרכש דרך סידרה של תסכולים שמקורם בסדרה של כשלים של הסביבה (האם) להתאים בדיוק למשאלותיו. האם הטובה דיה (הסביבה הטובה דיה) מאופיינת בכך שרמת התסכול בה מתפתחת בהתאם לכושר הסיבולת של התינוק, כך שנוצר תהליך מתמשך של התוודעות והסתגלות, מבלי שהתינוק נשמט מ'הלך הרוח הנינוח', מבלי שנפערים קרעים ברצף וביציבות של הקשר אם-תינוק. מנגד, כשהתסכול גדול מדי התינוק חווה תחושה שהמציאות קורעת את שלוותו הנינוחה – את מרחב השיטוט הסתמי שבו מתאפשרת התפתחות נכונה. לקריעה הזו ויניקוט קורא Impingement : המציאות פולשת לעולמו הפנימי, כופה עצמה עליו ומאלצת אותו להסתגל אליה באופן שמכווץ את המרחב הפנימי ומעכב את התפתחות התקינה. אחד ההישגים בהתפתחות התקינה הוא היכולת של התינוק להמשיג את האם כסובייקט: יצור מרגיש ופגיע בדומה לו. עד שהוא משיג יכולת זו, הוא מתייחס אליה כאל חפץ, משתמש בה, לעיתים בגסות ובתוקפנות. ויניקוט מייחס חשיבות מיוחדת ליכולתה של האם לשרוד את התוקפנות הזו בנוכחותה הרגשית, כלומר להצליח להכיל אותה (לא לאפשר אותה) מבלי לאבד את התגובתיות הרגשית החמה כלפי התינוק, כך שהוא לא יחוש שהוא נשמט רגשית.

העצמי הכוזב (false self) : כמו פרויד, גם ויניקוט ראה במתח שבין העולם הפנימי למציאות מקור לקשיים. אך בעוד פרויד ראה את ההישג ההתפתחותי בכיבוש הדחף (כיבוש העולם הפנימי) ו'תירבותו', ויניקוט ראה בדיוק בכך את הסכנה. הוא זיהה את הפתולוגיה בכניעה לתכתיבי המציאות. כניעה שמביאה לזיוף, התנכרות לחוויה העצמית, תחושת ריקנות פנימית ואבדן משמעות. בעיני ויניקוט 'הפרעת העצמי הכוזב' היא תולדה של כשל סביבתי. בכך חתר ויניקוט גם תחת משנתה של מלאני קליין, שכן קליין הניחה את מקורו של הקונפליקט בלחצים אינסטינקטואליים (כלומר בלחצים שמקורם בעולם הפנימי). ויניקוט הסביר את פתולוגיית 'העצמי הכוזב' בעיקר כקושי הסתגלותי לסביבה המוקדמת בה התפתח התינוק: ליתר דיוק הוא הציע להתייחס למאפיינים מאוד ייחודיים בקשר אם-תינוק: ויניקוט לא כיוון דווקא לביטויים טריוויאליים של הזנחה בסיסית בטיפול בילד. הוא שם את הדגש על האופן המיוחד שבו מגיב ההורה לחווייתו הייחודית של התינוק. אפשר אולי להגדיר זאת כתחושת נוכחות מאוד מסוימת שצריך שתהיה לתינוק ולהורה זה כלפי זה. תחושה שמבחינת ויניקוט אם היא יציבה ורציפה דיה, תיווצר אצל התינוק חוויית המרחב הנפשי הבטוח, הסביבה הרגשית המאפשרת התפתחות נפשית תקינה.

תופעות מעבר ואובייקט מעבר – ויניקוט הגדיר את המרחב האומניפוטנטי-סובייקטיבי ואת המרחב המציאותי-אובייקטיבי כזוויות התבוננות שאנו נעים בניהן כל חיינו. חופש התנועה בניהן חיוני לתינוק המתפתח כמו גם לאדם המבוגר. מכאן שההתפתחות של תפיסת מציאות אובייקטיבית אינה מחליפה ואינה מבטלת את נוכחותו של המרחב האומניפוטנטי-סובייקטיבי. מרחב זה נותר נקודת חיבור לעולם הפנימי היצירתי והעשירלנו. למעשה אדם שקורס לצד המציאותי-אובייקטיבי בלבד יתאפיין ב'עצמי כוזב' דומיננטי מדי. תופעות מעבר ואובייקטים של מעבר מתייחסים למרחב הביניים שויניקוט זיהה בתצפיותיו בפעוטות הנמצאים בשלב הגיבוש של היכולת לתפיסת מציאות אובייקטיבית. תופעות מעבר הן מטבען פרדוקסאליות: למשל הדובון, שהפעוט מייחס לו משמעות רגשית עמוקה למרות שהוא יודע שזהו חפץ. ויניקוט סבר שזו מעין דרך עצמית של הפעוט לרכך ולהקהות את כאב ההתפכחות. בתחילה תבע ויניקוט את המושג בהקשר של ההתפתחות המוקדמת בלבד ומכאן אולי השם תופעות זמניות של תקופת המעבר. ואולם, בשלבים מאוחרים יותר זיהה ויניקוט את המשכן של תופעות אלה בביטויים משמעותיים מעולמו של האדם הבוגר. תופעות כמו פנטזיה, חלימה בהקיץ, אומנות, יצירה, משחק. כל אלה מגלמות בתוכן נכונות לוותר על האובייקטיבי ולהכניס מימד אשלייתי, שאינו ניגף ולא קורס למול ההבנה שאנו נמצאים באזור דמדומים: למעשה אלו הם ביטויים לכך שאנו משמרים מרחב פנימי בהתייחסותנו למציאות. מרחב משחקי. וראוי להזכיר – ויניקוט סבר שמרחב משחקי כזה אינו רק שלב התפתחותי חולף ואינו רק נתיב מעבר בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי אצל האדם הבוגר, זהו הלך רוח בפני עצמו. הלך רוח הממלא חלק נכבד מעולמנו הנפשי לאורך כל חיינו, ומרכזי גם בכל הקשור בעבודה הטיפולית…

הערה טכנית: סיכום זה אינו מקיף נושאים כבדי משמעות במשנתו של ויניקוט, במיוחד נושאים הקשורים בטכניקה הטיפולית האופיינית לו. בחרתי להציג כאן את הנושאים שאני מבין כעיקריים בלבד בהגותו וכך מומלץ להתייחס לתקציר זה.

מקורות מומלצים בעברית :
ויניקוט – משחק ומציאות, כולל הקדמה מעמיקה מאת רענן קולקה
ויניקוט – הכל מתחיל בבית
סטיבן מיטצ'ל ומרגרט בלאק – פרויד ומעבר לו